מיסטיקה זוהי האמונה. או המרדף אחר האיחוד עם האחד או איזה עיקרון אחר. מיסטיקה היא ההכרה המיידית של האל. או החוויה הישירה של אמת דתית. מיסטיקה היא כמעט אוניברסאלית והיא מאחדת את כל הדתות בחיפוש אחר אלוהות. זה גם יכול להיות במובן של ידע מיסטי. דיוניסוס הרופג’יטי היה הראשון שהציג את המושג “ידיעה לא מודעת” לעולם המערבי. באזורים של הנסתר והנפש, הדבר מציין שטחים נוספים של ידע אזוטרי ותקשורת פארא-נורמאלית. אף על פי שמסופר כי רק נזירים ופרושים יכולים להפוך להיות מיסטיקנים מומלצים אמיתיחים.
מיסטיקה לרוב נוגעת בכלל האנשים לפחות פעם אחת בחייהם. המונח “מיסטיקה” מגיע מכיתות המסתורין היווניות-רומאיות. ייתכן שהגיע מ-“myein” כלומר “לסגור את העיניים והשפתיים , שמתייחס לשבועה הקדושה של היוזמים את ה-  mystes(אבא בלטינית) על מנת לשמור בסוד את העבודה הפנימית של הדת.” בנאו-פלטוניזם, “מיסטיקה” החלה להיות מקושרת עם סודיות מכל סוג. המונח ” mystica ” הופיע בחיבור הנוצרי ” Mystica Theologia” של נזיר נאו-פלטוני מסוריה בסוף המאה החמישית או תחילת המאה השישית, שהיה ידוע בפסאודון של דיוניסוס הרופג’יטי. בעבודה זאת, מיסטיקה תוארה כחשאיות של השכל. למרות הגישות השונות למיסטיקה, נדמה כי לכולם יש מספר מאפיינים משותפים.

7 הנושאים המשותפים של המיסטיקה

כאלו היו ממצאיו של הפילוסוף  W. T. Staceשגילה שבעה נושאים משותפים של מיסטיקה כאשר חקר חוויות רוחניות רומי-קתוליות, פרוטסטנטיות, קלאסיות עתיקות, של דת ההינדו ואגנוסטיות אמריקאיות. אלו היו:
1.חזון מאוחד ותפיסה של האחד על-ידי החושים, ודרך אובייקטים רבים
2. ההערכה של האחד כחיים פנימיים
3. כוח ומובן אובייקטיבי ומציאותי
4. רגשות של סיפוק, שמחה ואושר
5. אלמנט דתי שהוא רגש של הקדוש ושל החול
7. רגש פרדוקסאלי
8. רגשות בלתי ניתנים להבעה

מהנ”ל ניתן לראות בבירור כי מיסטיקה היא לא אותו הדבר לכל אדם שחווה אותה. לכן, ישנם סוגים שונים או טיפוסים של מיסטיקות שונות שתומכות באחת משתי תיאוריות של מציאות שמימיית: נביעה או אימננטיות. מנקודת המבט של נביעה, כל הדברים ביקום עולים על גדותיהם מתוך האל. מנקודת המבט האימננטית, היקום אינו מוקרן דרך האל, אלא שקוע בתוכו. מיסטיקה לרוב נלמדת כבעלת טבע דתי, שיכול להיות מוניסטי או תיאיסטי. המטרה של מיסטיקה מוניסטית היא לחפש אחדות וזהות עם עקרון של היקום.

מיסטיקה ברחבי העולם

בעוד שמיסטיקה תיאיסטית מחפשת אחדות אך לא זהות, עם האל. הביטוי האולטימטיבי למיסטיקה מוניסטית אולי מוצג באופן הטוב ביותר באופנישדות של הודו, כמו גם במושג של “אני הוא בראהמן” (העיקרון הוודי המאחד) ו”טאט טוואם אס”י “אתה הוא זה”, כלומר הנפש היא הנצחית והישות המוחלטת. מיסטיקה מוניסטית נמצאת גם כן בטאואיזם, שמחפשת אחדות עם טאו, הדרך שהיא בלתי ניתנת לתיאור. מיסטיקה תאיסטית, אחדות עם האל, מאפיינת נצרות, יהדות (בקבלה), ואיסלם (בזרם הסופי), וגם כן נמצאת בהינדואיזם.

ישנם צורות נוספות של מיסטיקה ברחבי העולם. רבים מניחים את הטבע דתי לפי האמונות ונהגים של המאמינים. רבים מהמצבים המיסטיים האלו לרוב מכילים, מה שנחשב שיתוף עם מה שנחשב קדוש ושנע מקבוצה לקבוצה, אפילו מתת-קבוצה לתת-קבוצה, וכוללים ריקודים, שירים ומזמורים, החליל הקדוש, מכלי הזעה מטהרים ( דבר ראשוני להתחייבות), צומות, חלומות, מסעות חזיונות, ומדי פעם שימוש בסמים פסיכוטיים. בנפרד מהמיסטיקה הדתית, אך לא לגמרי מופרדת ממנה, מתקיימת המיסטיקה הלא דתית. זו היא דרך לחוות מיסטיקה דרך או מהטבע, למרות שחלק גילו את אלוהים או את המוחלט בטבע דרך חוויות אלו. חוויה אותנטית של מיסטיקה נובעת מהמהותיות של הטבע, האיחוד של הסובייקט והאובייקט, במלים אחרות, האדם הופך לאחד עם הטבע. כל הגבולות או ההפרדות בין האדם לבין הטבע מתמוססות. האדם הופך לחלק מהטבע ולא מופרד ממנו.

דרגו עמוד זה הזה

עמוד זה נצפה על ידי 100 גולשים